הגר כנעני – מאלמוניות גמורה למקום שני בטבריה

מאת: בני נוה

הגר כנעני

באדיבות  zalemoti.com

רבים מהרצים וחובבי הריצה בארץ הופתעו מאוד לראות על הפודיום את הגר כנעני , הזוכה במקום השני. גם ההישג שלה היה מפתיע מאוד: 2:56:47 – התוצאה ה- 15 בכל הזמנים ומרתון הבכורה השישי בכל הזמנים. אפילו נילי אברמסקי הגדולה קבעה במרתון הבכורה שלה, בגיל 26, תוצאה איטית בחצי דקה.

הדבר המפתיע הוא שעד לפני חודש היתה כנעני בת ה- 33, אלמונית לחלוטין. היא רצה להנאתה מגיל 15 אך מעולם לא השתייכה לשום מסגרת.  לפני 8 שנים קבעה 44 דקות ב- 10 ק"מ ורק ב- 2013 חזרה למרוץ אחד – חצי מרתון ב- 1:35. בשנה לאחר מכן היתה בהריון והמשיכה לרוץ להנאתה עד שבועיים לפני הלידה. זמן קצר לאחר מכן חזרה לרוץ. ואחרי זמן קצר הפתיעה את עצמה עם 1:31 בחצי מרתון. אגב, זו תופעה שיש לה לא מעט תקדימים. גם נילי אברמסקי שיפרה את הישגיה זמן קצר לאחר ההריון הראשון שלה וגם בעולם מוכרים לא מעט מקרים כאלה.

באוקטובר השנה היא סיימה את מקצה 33 ק"מ בסובב עמק במקום השני בהפרש קטן לאחר הלן וולפסוןנ. הזכייה הפתיעה אותה והיא החליטה לנסות להצטרף לקבוצת ריצה לקראת מרתון טבריה. בשלב הזה שמעה במקרה על המאמן מוטי מזרחי והצטרפה לקבוצתו – M&M . לראשונה בחייה החלה להתאמן  בצורה מסודרת כולל אימוני אינטרוואלים וטמפו שכלל לא הכירה.בתחילה התקשתה לעמוד בקצב של הגברים איתם רצה, אך מהר מאוד הסתגלה. התוצאות לא איחרו לבוא: בתחילת דצמבר היא הפתיעה כשקבעה 1:23 בחצי מרתון העגור.

ניסיתי לבדוק  בעזרתו של אנטוניו סנטורי האם יש תקדים להופעה של אתלטית כמו כוכב שביט. מסתבר שבשנת 94 הגיחה לפתע רצה בת 36 בשם ליאורה ליבוביץ וניצחה בשנה אחת גם את מרתון טבריה, חצי מרתון עין גדי והקפת התבור. במרתון קבעה תוצאה שהיתה אז הטובה אי פעם למרתון בכורה – 2:51:36. ליבוביץ שעבדה כמדריכת חדר כושר נעלמה כלעומת שבאה.

בהתאם לתוצאה בחצי המרתון ולאימונים היא ציפתה לרדת מ- 2:55., בהתאם לתחזית של מחשבון מקמילן. העובדה שהשיגה תוצאה קרובה מאוד לזה בתנאי מזג האוויר הקשים היא משמעותית לדעתי, משום שרוב הרצים לא מצליחים במרתון ראשון לעמוד בזמן החזוי. יש לציין שהיא נצמדה לסבטלנה בחמנד הוותיקה שסיימה 24 שניות לפניה בלבד.

כנעני היא מהנדסת תעשיה תעשיה וניהול בבנק דיסקונט, נשואה ואמא לילדה בת שנה וחצי ומתגוררת ברמת גן. העבודה במשרה מלאה מקשה עליה מאוד להתמיד לאורך זמן בשגרת האימונים הנדרשת. לדבריה היא הגיעה ל- 6 אימונים בשבוע, מהם 2-3 בקבוצה עם נפח של עד 120 ק"מ.

להערכתו של מאמנה , אם תחליט להתמסר רק לריצה ותתאמן במחנות אמונים באתיופיה , יש לה פוטנציאל להגיע תוך כמה שנים לקריטריון האולימפי שעומד על 2:45. הגר אומרת שזה לא עומד על הפרק והיא תסתפק במחנה אימונים קצר באתיופיה ותתאמן בהתאם לאפשרויות. שאיפתה היא להתקרב ל- 2:50 ואולי לרדת מזה.

יהיה מעניין לראותה במרוץ לזכר עומר מנוס במקצה ה- 10 ק"מ. נקווה לראותה משתלבת גם במרוצי המסלול. מהשיחה עם כנעני ומהכרותי את הגיבוש והתמיכה שהיא מקבלת מקבוצת הריצה שלה, אני משוכנע שהיא לא תהיה כוכב שביט שנעלם, אלא תמשיך לרוץ עוד שנים רבות.

בחודש האחרון ראינו 2 רצות שהדהימו כשנכנסו לטבלת 50 הראשונות בפעם הראשונה כשהן מתמקמות ישר בצמרת: ילנה דולינין עשתה זאת בחצי מרתון עמק המעיינות כשניצחה  עם 1:20:05 , ישר למקום העשירי בכל הזמנים והפעם עשתה זו כנעני. המשותף לשניהן הוא שהן מתאמנות אצל מוטי מזרחי, מאמן צעיר שהיה גם רץ מצוין (31:07 ב- 10 ק"מ ו- 1:10 בחצי מרתון) שבנה קבוצה איכותית במיוחד המשלבת רצים ותיקים מהמובילים בארץ עם רצות ותיקות איכותיות. כנעני היא הצעירה מבין המתאמנים והמתאמנות הבכירים שלו, מה שמעורר כמובן ציפיות רבות.

 

הגר כנעני – מאלמוניות גמורה למקום שני בטבריה

האם ישברו השנה שיאי ישראל לגילאים השונים?

מאת: בני נוה

בסוף שנת 2013 הצגתי בכתבה במגזין עולם הריצה רשימה של שיאים ישראליים שחשבתי שיתכן שיישברו ע"י אתלטים שהיו רחוקים מהם מרחק של פחות מ- 50 נקודות (כ- 15 מאיות ב- 100 מ' לדוגמא). בפועל נשברו רק 2 מתוך 11 שיאים: השיא של איימרו עלמיה ב- 10,000 והשיא של מאור טיורי ב- 5,000.בנוסף , שברו חנה קנייזבה ודונלד סנפורד את שיאיהם.

הפעם החלטתי לבדוק כמה אתלטים צעירים קרובים מרחק דומה לשיאי הגילאים השונים. מסתבר ש-6 אתלטים בלבד נמצאים שם, מהם שניים שצפויים לשבור את שיאיהם הנוכחיים.

אתלטים הקרובים לשיאי גילאים – נכון ל- 1.1.2016

שם האתלט שנת לידה מקצוע שיא גילאים שיא אישי
גילאי 22        
אמרי פרסיאדו 1994 100 מ' 10.34 10.47
    200 מ' 20.99 21.25
קדטים        
אריאל אטיאס 1999 ברזל 5 ק"ג 18.25 18.25
    קרב 10 6,123 6,123
נערות        
דיאנה ויסמן 1998 60 מ' 7.65 7.74
    100 מ' 11.75 11.75
    200 מ' 23.93 24.37
קדטיות        
גל קדמון 2000 300 מ' 40.89 41.05
סיון אוירבך 2000 600 מ' 1:34.2 1:36.96
אסטל ולאנו 1999 דיסקוס 42.64 41.30

להערכתי, לפחות 4 מהאתלטים הללו צפויים בסבירות גבוהה מאוד לשבור את השיאים האלה. ישנם עוד מס' אתלטים שקצת יותר רחוקים משיאי הגילאים ואולי יפתיעו במהלך השנה.

האם ישברו השנה שיאי ישראל לגילאים השונים?

תעודת זהות – רועי וסרמן

מאת: בני נוה

רועי וסרמן

רועי וסרמן

מאמן: סלבה איזמאילוב
אגודה: מכבי חיפה
שנת לידה: 1995
מקצוע עיקרי: כדור ברזל

שיא אישי: 16.69 – 2015, תשיעי בכל הזמנים.
שיאים אישיים במקצועות אחרים: כדור ברזל 6 ק"ג – 18.05 מטר (שיא ישראלי לנוער) – 2014. דיסקוס – 44.47 – 2015.

תארים באליפויות ישראל

2010- מקום שני בדיסקוס עד גיל 15.
2011 – שלישי בדיסקוס קדטים
2012 – מקום שני בדיסקוס וברזל קדטים. שלישי באליפות ישראל לבוגרים בדיסקוס.
2013 מקום שני בנוער בכדור ברזל ושלישי בדיסקוס. מקום ראשון במכביה לנוער בכדור ברזל.
2014 מקום ראשון בנוער בכדור ברזל ושלישי בבוגרים.
2015 מקום שלישי בבוגרים בהדיפת כדור ברזל .

השתתפות באליפויות גילאים בינלאומיות: גביע אירופה לזריקות עד גיל 22 ב- 2015- קבע שיא אישי.
קריטריון רלבנטי לשנתיים הקרובות – אליפות אירופה גילאי 22 , 2017 –  17.35 מ' (משוער)
יעד לשנה הקרובה: לקבוע כבר השנה את הקריטריון המשוער לאליפות אירופה עד גיל 22 .

יעד לטווח רחוק: שיא ישראלי.

התקדמות בכדור ברזל

שנה תוצאה
2013 12.50
2014 15.64
2015 16.69

 

התחרות השניה בחייו של רועי וסרמן התקיימה בדיוק ביום הולדתו ה- 12. הוא רץ אז 8.74 ב- 60 מ'. בשנים הבאות התנסה בריצה, קפיצה לרוחק ובזריקות ובגיל 15 החל להתמקד בזריקות. בגיל 16 עבר להתאמן במרכז האתלטיקה הלאומי הדסה נעורים אצל המאמן סלבה איזמאילוב. וסרמן, תושב קריית ביאליק עשה ב- 5 השנים עשרות אלפי ק"מ על הכביש לנעורים וחזרה, הרבה בזכות יוסי, אביו המסור.

ההתפתחות הפיזית שלו היתה איטית יחסית ועד גיל 18 עדיין לא היה המוביל בגילו. בגיל 19 הוא עשה קפיצה גדולה והמשיך גם בשנתו הראשונה בבוגרים.

תעודת זהות – רועי וסרמן

המשחקים האולימפיים – ארבע תקופות (חלק א')

מאת: אילן זיסר

מאז 1896 התקיימו המשחקים האולימפיים 27 פעמים. שלוש פעמים הם התבטלו בשל מלחמות עולם. לכל ארוע היו מאפיינים משלו והיה שונה מהאחרים אבל אפשר לחלק את המשחקים לארבע תקופות. למותר לציין שז אינה החלוקה היחידה האפשרית.

ההתחלה – אתונה 1896 עד ברלין 1936

באולימפיאדות הראשונות הדברים עדיין לא היו יציבים. לקח זמן עד שהוחלט מהם ענפי הספורט המרכזיים, מהם החוקים ומהם המנהגים המאפיינים את המשחקים. הנה  כמה  דוגמאות, בלתי  מחייבות וללא כל סדר מוגדר:

  • בעשור הראשון היתה חיבה לקפיצות מהמקום, ענף ספורט שגם ניפק את אחד הגיבורים האולימפיים הראשונים, ריי יורי שזכה בשמונה מדליות זהב.
  • ב-1906 היו משחקים אולימפיים "חצי רשמיים" שנערכו באתונה כדי לתקן את הרושם שעשו האולימפיאדות הלא מוצלחות ב-1900 ו-1904.
  • הדלקת הלפיד האולימפי התחילה רק ב-1928 ומסע הלפיד רק בברלין של 1936.
  • בלונדון של 1908 זכו הבריטים ביותר מדליות מאשר כל יותר המשתתפות יחדיו הרבה בזכות שיפוט ביתי ביותר.
  • מ-1912 ועד 1948 נערכו תחרויות אולימפיות בענפי אומנות כמו ארכיטקטורה, ספרות, ציור ומוזיקה.
  • גברים התחרו באתלטיקה בקרב עשרה וגם בקרב חמישה (כשג'ים ת'ורפ זוכה בשני הענפים באותה אולימפיאדה, 1912. לאחר מכן, בעיקר בשל גזענות, נשללו ממנו המדליות).
  • ריצת 800 המטר לנשים באמסטרדם 1928 הובליה לדיווחים (מוטעים אך משפיעים מאוד) על כך ש-"נשים לא מסוגלות לרוץ מרחקים כאלה".
  • הרצים הפיניים הגדולים ובראשם פאבו נורמי זכו בהרבה מדליות וחלקן במקצועות שמאז נמחקו מהתוכנית האולימפית כמו מרוצי שדה ומרוצים קבוצתיים.
  • ההפרדה למשחקי קיץ וחורף התחילה רק ב-1924.

האולימפיאדה שאירגנו הנאצים בברלין ב-1936 סימנה את סוף ההתחלה. אלו היו המשחקים האחרונים למשך 12 שנה, רוב ענפי הספורט כבר התייצבו על מתכונת שאינה רחוקה מאוד מזו הנהוגה בימינו.

הנאצים היו בין הראשונים להכיר בכך שלמשחקים האולימפיים יכולת השפעה מעבר לספורט. הם השתמשו במשחקים כמכשיר תעמולה ובכך יצרו ארוע שהיה לא רק ידוע לשימצה אלא גם פורץ דרך.

תור הזהב – לונדון 1948 עד מינכן 1972

לאחר 12 שנות ההפסקה שכפתה מלחמת העולם השניה, התקיימו המשחקים בלונדון. העיר שספגה הפצצות וטילים גרמניים במלחמה, התארגנה היטב למרות המשאבים המוגבלים ופתחה עידן מוצלח למשחקים. עד 1972 כמעט כל עיר שארחה את המשחקים תרמה לסימליות ולהרחבה של המפעל. במהלך 24 השנים הללו הצטרפו עוד ועוד מדינות למשחקים והוועד האולימפי הכיל יותר מדינות מאשר באומות המאוחדות.

במהלך 24 השנים הללו המתחרים באולימפיאדה היו אמורים להיות חובבים ולא מקצוענים. בעוד שרבים, בעיקר בגוש הסובייטי, לא עמדו בדיוק בהגדרה הזו, לא היתה דרישה מהותית לשנות זאת ולא היתה קריאה לאפשר למקצוענים להתחרות. הספורטאים קיבלו כדרישה הגיונית את העובדה שהם לא אמורים להרוויח כסף באופן ישיר. אבל, הרמה הספורטיבית היתה גבוהה, הגבוהה ביותר האפשרית. האולימפיאדה היתה המקום לקבוע בו שיאי עולם. ברומא קבע הרב אליוט את שיא העולם האיכותי ב-1,500, במקסיקו קפץ בוב בימון ל-8.90 ובמינכן נפל לאסה וירן בזמן ריצת  ה-10,000, קם, ושבר את השיא העולמי. פוסברי הגיע לתודעה העולמית לראשונה במקסיקו ושם גם ראינו 100 מטר בפחות מעשר שניות.

הנרטיב המרכזי שהניע את האולימפיאדות היה המלחמה הקרה. הכל פעם היה מאבק בין הגושים. למרבה הפליאה, ברוב המקרים, לא רק שהמאבק היה ספורטיבי אלא גם לא לווה בהרבה לאומנות. המשחקים האולימפיים סיפקו למעצמות כר למלחמה ללא הרוגים ובמידה רבה, ללא רגשות שנאה. לא ראו אז ספורטאים שעושים הקפת נצחון עם דגל המדינה.

ומעל לכל התפתחה התקשורת. בלונדון, אמצעי התקשורת העיקרי היה הרדיו ורוב העולם לא יכול היה לדעת על הארועים בזמן אמיתי. במינכן, שודרו כבר המשחקים בטלוויזיה להרבה מהעולם.

וכך, בשידור חי, הסתיימה לה התקופה. התקפת הטרור על המשלחת הישראלית לא סיימה את תור הזהב אבל היתה סמל נורא לכך שמשהו נשבר. לאחר מינכן, המשחקים אף פעם לא יחזרו להיות כפי שהיו בעבר. לאחר מינכן החלו לצוץ בעיות ותופעות שלא היו בתור הזהב. האולימפיאדות הגדולות באמת, כבר היו כולן, לדעתי, בעבר.

ובהמשך: שתי התקופות הנותרות: תנועת החרם והטלוויזיה האמריקאית.

המשחקים האולימפיים – ארבע תקופות (חלק א')

תעודת זהות – גילרון צבקביץ

מאת: בני נוה

גילרון צבקביץ

גילרון צבקביץ

מאמן: רוגל נחום

אגודה: הפועל אורן השרון
שנת לידה: 1995
מקצוע עיקרי: קפיצה לרוחק
שיא אישי: 7.45 (2015), מקום 13 בכל הזמנים.

תארים באליפויות ישראל :

2011- מקום שני  באליפות ישראל לקדטים
2012 – מקום שני בקדטים ברוחק וב- 110 משוכות.
2013 – מקום שני באליפות ישראל לנוער ומקום ראשון באליפות המכביה לנוער.
2014 – מקום ראשון באליפות ישראל לנוער.

השתתפות באליפויות גילאים בינלאומיות:

קריטריון רלבנטי לשנתיים הקרובות – אליפות אירופה גילאי 22 , 2017 –  7.55 מ' (משוער)
יעד לשנה הקרובה: לקבוע כבר השנה את הקריטריון המשוער לאליפות אירופה עד גיל 22 .
יעד לטווח רחוק: לייצג את ישראל באליפות אירופה לבוגרים.

התקדמות ברוחק

שנה תוצאה
2011 6.21
2012 6.31
2013 7.18
2014 7.32
2015 7.45

ב- 18.5.2013 ביצע גילרון צבקביץ את אחד השיפורים הגדולים ביותר שנראו בארץ בקפיצה לרוחק כשקפץ ל- 7.18 ושיפר את שיאו בלא פחות מ- 59 ס"מ.  האסוציאציה של בני גילי למשמע שיפור כזה היא כמובן השיא המיתולוגי של בוב בימון ב- 1968 – 8.90 ששיפר ב- 55 ס"מ את השיא הקודם.
אומנם צבקביץ עוד רחוק מהרמה הזו ואפילו משיא ישראל, אבל הוא בהחלט עמד במשימה הלא פשוטה של המשך שיפור התוצאות כפי שניתן לראות בטבלה, אם כי הקצב יותר אטי.
את הקפיצה הגדולה שלו, תרתי משמע, ניתן לייחס למעבר שלו להתאמן אצל רוגל נחום.
צבקביץ משרת בגלילות כספורטאי מצטיין ולדבריו יש לו מפקד מדהים שמאפשר לו להתמקד באתלטיקה.

תעודת זהות – גילרון צבקביץ

תעודת זהות – נרי גטריידה

מאת: בני נוה

 

נרי גטריידה

באדיבות Sportpic
באדיבות Sportpic

מאמן: רפי גרודצקי
אגודה: הפועל חולון
שנת לידה: 1995
מקצוע עיקרי: 800  מ'
שיא אישי: 2:11.89 (2015), מקום 24 בכל הזמנים.
שיאים אישיים במקצועות אחרים: 1,500– 4:43.47.

תארים באליפויות ישראל :

2014 – סגנית אלופת ישראל – 800, אלופת ישראל לנערות ב- 800, שלישית במרוצי שדה לנערות.
2013 – אלופת ישראל לנערות ב- 800 ו-1,500.
2012 – אלפות ישראל לקדטיות ב- 800, 1,500 ומרוצי שדה.
2011 – אלופת ישראל לקדטיות במרוצי שדה.
2010 – אלופת ישראל לקדטיות ב-800 ו- 1,500. אלופת גילאי 15 ב- 600, 1,000 ומרוצי שדה.
2009 – קדטיות – שניה ב- 1,500, שלישית ב- 800. גילאי 15 – אלופת ישראל ב- 600,1,000 ומרוצי שדה.

 

השתתפות באליפויות גילאים בינלאומיות:

קריטריון רלבנטי לשנתיים הקרובות – אליפות אירופה גילאי 22 , 2017- 2:08.00 (משוער)
יעד לשנה הקרובה: לרדת מ- 2:10 ולהתקבל לקולג' בארה"ב.
יעד לטווח רחוק: קריטריון אליפות אירופה עד גיל 22.

גרף התקדמות ב- 800

שנה תוצאה
2010 2:18.34
2011 2:20.05
2012 2:16.82
2013 2:24.05
2014 2:14.97
2015 2:11.89

 

לפני חמש שנים בתקופה של שממה גדולה בגילאים הצעירים ב- 800 מ' בנות קבעה נרי גטריידה תוצאה נאה של 2:18.34 שהספיקה לה להיות כבר בגיל 15 אלופת הקדטיות (באותה תקופה ילדות בנות 15 יכלו להשתתף באליפות הקדטיות). נדמה היה שסוף סוף נמצאה רצה מוכשרת שתתקרב לרמה שהציגו רצות צעירות בשנות ה- 70 וה- 80, אך המציאות הייתה פחות מוצלחת. ההתקדמות היתה איטית יותר ובגיל 18 אף נרשמה נסיגה גדולה. למעשה, לא מעט אנשים באתלטיקה ,ואני ביניהם, חשבו שהקריירה שלה גמורה.

גטריידה, שהתאמנה עד אז בהדרכת אהרון שבתייב במכבי חיפה, התגייסה לצבא והחליטה לעבור לאזור המרכז, להצטרף להפועל חולון ולהתאמן בהדרכתו של רפי גרודצקי.

התוצאות לא אחרו לבוא, בניגוד לאתלטים רבים שהגיעו לשיאם באליפות ישראל, גטריידה בנתה את העונה כך שתגיע לשיאה בתחרויות בחו"ל ואכן קבעה את שיאיה האישיים בשנים אלו בתחרות בנינוב, בלגיה בתחילת אוגוסט.

למזלה של גטריידה יש השנה התקדמות גדולה ריצה זו ויש סיכוי טוב יהיו לה יריבות איכותיות גם בתחרויות בארץ.

תעודת זהות – נרי גטריידה

המשחקים האולימפיים – אולי די?

מאת: אילן זיסר

החינוך הספורטיבי שלי נעשה על ברכי ספר אחד. "המשחקים האולימפיים" של עמנואל גיל היה שער הכניסה שלי לעולם שלא הכרתי קודם. קראתי את הכרך העבה בשקיקה. אף פעם לא מההתחלה עד הסוף. הייתי פותח אותו במקום אקראי ומחפש משהו מעניין. הספר יצא לאור ב-1976 ומינכן היתה האולימפיאדה האחרונה שתוארה בו. מאוחר יותר יצאה תוספת, רק עבור מונטריאול. יותר לא היו עידכונים.

מהספר למדתי על נורמי, ריטולה, וירן (עוד לפני הכפול השני ב-1976), אל אורטר, וילמה רודולף, ארמין הארי, זאטופק ועוד ועוד. הרשימה כאן מקרית ואם הייתי כותב בשעה אחרת, היתה שונה. היו גם גיבורים שלא מתחום האתלטיקה אבל מלכת הספורט היתה מרכז הספר וכל אולימפיאדה התחילה בהם, לפחות בספר. כל כך אהבתי את אותו עד שמצאתי בו עשרות טעויות דפוס קטנות. ריכזתי אותן ושלחתי את עמנואל גיל בעצמו. הוא ענה בעצמו, הודה לי בכל לב והבטיח לשלב את התיקונים במהדורה הבאה שכלל אינני בטוח שיצאה אי פעם.

והיה גם באד גרינספאן. בימי שלישי בשש בערב הייתי מחכה ל-"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" בטלוויזיה.  בפעמים שהיה לי מזל, הקרינו פרק מהסדרה של גרינספאן על המשחקים. בדרך כלל קראו לזה "16 ימים של תהילה". אלו היו סרטים על רגעים בתולדות המשחקים האולימפיים. הקול הסמכותי והנעים  לימד אותי על שלל דברים ומכולם השפיע עלי הסיפור על הרץ שהגיע אחרון במרתון במקסיקו. רק עשרות שנים יותר מאוחר, יוטיוב איפשרה לי לראות את הסרט על ג'ון סטיבן אקוורי בשנית. כאשר גרינספאן מת לפני מספר שנים, ראשית התפלאתי על כך שהוא היה עדיין בחיים אבל לאחר מכן הרגשתי את הצער שאנו מרגישים כאשר אנו מבינים שאפילו הנוסטלגיה מתרחקת מאיתנו.

עד היום אני יכול לצטט את הרשימה של האולימפיאדות שהיו (אם כי נחלשתי קצת בשנות העשרים ולפעמים אני צריך לרמות שם) ולומר איזה דבר או שניים לפחות על כל מהדורה. מדי פעם אני חושב על המשחקים הגדולים מכולם ומגיע למסקנה שאני לא מסוגל לבחור בין הלסינקי, רומא ומקסיקו. פעם ספרתי בכמה ערים אולימפיות הייתי והייתי מתרגש לקראת ביקור באחת שלא הייתי בה קודם.

והיו המשחקים עצמם. את מינכן לא ממש ראיתי. אני זוכר רק את ההלם מהטבח אבל לא את קורבוט, ווטל, ספיץ, את גמר הכדורסל המופרע או את פרנק שורטר. ב-1976 התחילה הטלוויזיה הישראלית לשדר קצת וראיתי כל מה שאיפשרו לי למרות הפרשי השעות. במוסקבה היה חשש שלא ישודר דבר כי לא היינו שם אבל בכל זאת שידרו לא מעט. לאחר מכן כבר שידרו הרבה ועד סוף האלף ראיתי כמעט הכל, לפחות ברמה הישראלית.

עם השנים הרגשתי שהעניין שלי במשחקים עצמם נחלש. תחילה תרצתי את זה בחיים עצמם. צריך לעבוד, לפרנס, לגדל ואין זמן להקדיש לצפייה רצופה במשחקים. אבל, מאוחר יותר, הבנתי שזה לא רק אני. המשחקים האולימפיים איבדו הרבה ממה שהיה להם ויתכן שכבר זה לא יחזור.

ניסיתי להבין מה קרה. מדוע המשחקים בבייג'ין או בלונדון (2012) לא מצליחים להשפיע עלי כמו אלו שהיו בשנות החמישים, השישים והשבעים? הגעתי לכמה מסקנות. הן כמובן אישיות לחלוטין אבל אולי יעניינו גם אחרים.

אכתוב אותן כאן, בקרוב, בשורת מאמרים קצרים.

 

המשחקים האולימפיים – אולי די?