הגר כנעני – מאלמוניות גמורה למקום שני בטבריה

מאת: בני נוה

הגר כנעני

באדיבות  zalemoti.com

רבים מהרצים וחובבי הריצה בארץ הופתעו מאוד לראות על הפודיום את הגר כנעני , הזוכה במקום השני. גם ההישג שלה היה מפתיע מאוד: 2:56:47 – התוצאה ה- 15 בכל הזמנים ומרתון הבכורה השישי בכל הזמנים. אפילו נילי אברמסקי הגדולה קבעה במרתון הבכורה שלה, בגיל 26, תוצאה איטית בחצי דקה.

הדבר המפתיע הוא שעד לפני חודש היתה כנעני בת ה- 33, אלמונית לחלוטין. היא רצה להנאתה מגיל 15 אך מעולם לא השתייכה לשום מסגרת.  לפני 8 שנים קבעה 44 דקות ב- 10 ק"מ ורק ב- 2013 חזרה למרוץ אחד – חצי מרתון ב- 1:35. בשנה לאחר מכן היתה בהריון והמשיכה לרוץ להנאתה עד שבועיים לפני הלידה. זמן קצר לאחר מכן חזרה לרוץ. ואחרי זמן קצר הפתיעה את עצמה עם 1:31 בחצי מרתון. אגב, זו תופעה שיש לה לא מעט תקדימים. גם נילי אברמסקי שיפרה את הישגיה זמן קצר לאחר ההריון הראשון שלה וגם בעולם מוכרים לא מעט מקרים כאלה.

באוקטובר השנה היא סיימה את מקצה 33 ק"מ בסובב עמק במקום השני בהפרש קטן לאחר הלן וולפסוןנ. הזכייה הפתיעה אותה והיא החליטה לנסות להצטרף לקבוצת ריצה לקראת מרתון טבריה. בשלב הזה שמעה במקרה על המאמן מוטי מזרחי והצטרפה לקבוצתו – M&M . לראשונה בחייה החלה להתאמן  בצורה מסודרת כולל אימוני אינטרוואלים וטמפו שכלל לא הכירה.בתחילה התקשתה לעמוד בקצב של הגברים איתם רצה, אך מהר מאוד הסתגלה. התוצאות לא איחרו לבוא: בתחילת דצמבר היא הפתיעה כשקבעה 1:23 בחצי מרתון העגור.

ניסיתי לבדוק  בעזרתו של אנטוניו סנטורי האם יש תקדים להופעה של אתלטית כמו כוכב שביט. מסתבר שבשנת 94 הגיחה לפתע רצה בת 36 בשם ליאורה ליבוביץ וניצחה בשנה אחת גם את מרתון טבריה, חצי מרתון עין גדי והקפת התבור. במרתון קבעה תוצאה שהיתה אז הטובה אי פעם למרתון בכורה – 2:51:36. ליבוביץ שעבדה כמדריכת חדר כושר נעלמה כלעומת שבאה.

בהתאם לתוצאה בחצי המרתון ולאימונים היא ציפתה לרדת מ- 2:55., בהתאם לתחזית של מחשבון מקמילן. העובדה שהשיגה תוצאה קרובה מאוד לזה בתנאי מזג האוויר הקשים היא משמעותית לדעתי, משום שרוב הרצים לא מצליחים במרתון ראשון לעמוד בזמן החזוי. יש לציין שהיא נצמדה לסבטלנה בחמנד הוותיקה שסיימה 24 שניות לפניה בלבד.

כנעני היא מהנדסת תעשיה תעשיה וניהול בבנק דיסקונט, נשואה ואמא לילדה בת שנה וחצי ומתגוררת ברמת גן. העבודה במשרה מלאה מקשה עליה מאוד להתמיד לאורך זמן בשגרת האימונים הנדרשת. לדבריה היא הגיעה ל- 6 אימונים בשבוע, מהם 2-3 בקבוצה עם נפח של עד 120 ק"מ.

להערכתו של מאמנה , אם תחליט להתמסר רק לריצה ותתאמן במחנות אמונים באתיופיה , יש לה פוטנציאל להגיע תוך כמה שנים לקריטריון האולימפי שעומד על 2:45. הגר אומרת שזה לא עומד על הפרק והיא תסתפק במחנה אימונים קצר באתיופיה ותתאמן בהתאם לאפשרויות. שאיפתה היא להתקרב ל- 2:50 ואולי לרדת מזה.

יהיה מעניין לראותה במרוץ לזכר עומר מנוס במקצה ה- 10 ק"מ. נקווה לראותה משתלבת גם במרוצי המסלול. מהשיחה עם כנעני ומהכרותי את הגיבוש והתמיכה שהיא מקבלת מקבוצת הריצה שלה, אני משוכנע שהיא לא תהיה כוכב שביט שנעלם, אלא תמשיך לרוץ עוד שנים רבות.

בחודש האחרון ראינו 2 רצות שהדהימו כשנכנסו לטבלת 50 הראשונות בפעם הראשונה כשהן מתמקמות ישר בצמרת: ילנה דולינין עשתה זאת בחצי מרתון עמק המעיינות כשניצחה  עם 1:20:05 , ישר למקום העשירי בכל הזמנים והפעם עשתה זו כנעני. המשותף לשניהן הוא שהן מתאמנות אצל מוטי מזרחי, מאמן צעיר שהיה גם רץ מצוין (31:07 ב- 10 ק"מ ו- 1:10 בחצי מרתון) שבנה קבוצה איכותית במיוחד המשלבת רצים ותיקים מהמובילים בארץ עם רצות ותיקות איכותיות. כנעני היא הצעירה מבין המתאמנים והמתאמנות הבכירים שלו, מה שמעורר כמובן ציפיות רבות.

 

הגר כנעני – מאלמוניות גמורה למקום שני בטבריה

האם ישברו השנה שיאי ישראל לגילאים השונים?

מאת: בני נוה

בסוף שנת 2013 הצגתי בכתבה במגזין עולם הריצה רשימה של שיאים ישראליים שחשבתי שיתכן שיישברו ע"י אתלטים שהיו רחוקים מהם מרחק של פחות מ- 50 נקודות (כ- 15 מאיות ב- 100 מ' לדוגמא). בפועל נשברו רק 2 מתוך 11 שיאים: השיא של איימרו עלמיה ב- 10,000 והשיא של מאור טיורי ב- 5,000.בנוסף , שברו חנה קנייזבה ודונלד סנפורד את שיאיהם.

הפעם החלטתי לבדוק כמה אתלטים צעירים קרובים מרחק דומה לשיאי הגילאים השונים. מסתבר ש-6 אתלטים בלבד נמצאים שם, מהם שניים שצפויים לשבור את שיאיהם הנוכחיים.

אתלטים הקרובים לשיאי גילאים – נכון ל- 1.1.2016

שם האתלט שנת לידה מקצוע שיא גילאים שיא אישי
גילאי 22        
אמרי פרסיאדו 1994 100 מ' 10.34 10.47
    200 מ' 20.99 21.25
קדטים        
אריאל אטיאס 1999 ברזל 5 ק"ג 18.25 18.25
    קרב 10 6,123 6,123
נערות        
דיאנה ויסמן 1998 60 מ' 7.65 7.74
    100 מ' 11.75 11.75
    200 מ' 23.93 24.37
קדטיות        
גל קדמון 2000 300 מ' 40.89 41.05
סיון אוירבך 2000 600 מ' 1:34.2 1:36.96
אסטל ולאנו 1999 דיסקוס 42.64 41.30

להערכתי, לפחות 4 מהאתלטים הללו צפויים בסבירות גבוהה מאוד לשבור את השיאים האלה. ישנם עוד מס' אתלטים שקצת יותר רחוקים משיאי הגילאים ואולי יפתיעו במהלך השנה.

האם ישברו השנה שיאי ישראל לגילאים השונים?

תעודת זהות – רועי וסרמן

מאת: בני נוה

רועי וסרמן

רועי וסרמן

מאמן: סלבה איזמאילוב
אגודה: מכבי חיפה
שנת לידה: 1995
מקצוע עיקרי: כדור ברזל

שיא אישי: 16.69 – 2015, תשיעי בכל הזמנים.
שיאים אישיים במקצועות אחרים: כדור ברזל 6 ק"ג – 18.05 מטר (שיא ישראלי לנוער) – 2014. דיסקוס – 44.47 – 2015.

תארים באליפויות ישראל

2010- מקום שני בדיסקוס עד גיל 15.
2011 – שלישי בדיסקוס קדטים
2012 – מקום שני בדיסקוס וברזל קדטים. שלישי באליפות ישראל לבוגרים בדיסקוס.
2013 מקום שני בנוער בכדור ברזל ושלישי בדיסקוס. מקום ראשון במכביה לנוער בכדור ברזל.
2014 מקום ראשון בנוער בכדור ברזל ושלישי בבוגרים.
2015 מקום שלישי בבוגרים בהדיפת כדור ברזל .

השתתפות באליפויות גילאים בינלאומיות: גביע אירופה לזריקות עד גיל 22 ב- 2015- קבע שיא אישי.
קריטריון רלבנטי לשנתיים הקרובות – אליפות אירופה גילאי 22 , 2017 –  17.35 מ' (משוער)
יעד לשנה הקרובה: לקבוע כבר השנה את הקריטריון המשוער לאליפות אירופה עד גיל 22 .

יעד לטווח רחוק: שיא ישראלי.

התקדמות בכדור ברזל

שנה תוצאה
2013 12.50
2014 15.64
2015 16.69

 

התחרות השניה בחייו של רועי וסרמן התקיימה בדיוק ביום הולדתו ה- 12. הוא רץ אז 8.74 ב- 60 מ'. בשנים הבאות התנסה בריצה, קפיצה לרוחק ובזריקות ובגיל 15 החל להתמקד בזריקות. בגיל 16 עבר להתאמן במרכז האתלטיקה הלאומי הדסה נעורים אצל המאמן סלבה איזמאילוב. וסרמן, תושב קריית ביאליק עשה ב- 5 השנים עשרות אלפי ק"מ על הכביש לנעורים וחזרה, הרבה בזכות יוסי, אביו המסור.

ההתפתחות הפיזית שלו היתה איטית יחסית ועד גיל 18 עדיין לא היה המוביל בגילו. בגיל 19 הוא עשה קפיצה גדולה והמשיך גם בשנתו הראשונה בבוגרים.

תעודת זהות – רועי וסרמן

המשחקים האולימפיים – ארבע תקופות (חלק א')

מאת: אילן זיסר

מאז 1896 התקיימו המשחקים האולימפיים 27 פעמים. שלוש פעמים הם התבטלו בשל מלחמות עולם. לכל ארוע היו מאפיינים משלו והיה שונה מהאחרים אבל אפשר לחלק את המשחקים לארבע תקופות. למותר לציין שז אינה החלוקה היחידה האפשרית.

ההתחלה – אתונה 1896 עד ברלין 1936

באולימפיאדות הראשונות הדברים עדיין לא היו יציבים. לקח זמן עד שהוחלט מהם ענפי הספורט המרכזיים, מהם החוקים ומהם המנהגים המאפיינים את המשחקים. הנה  כמה  דוגמאות, בלתי  מחייבות וללא כל סדר מוגדר:

  • בעשור הראשון היתה חיבה לקפיצות מהמקום, ענף ספורט שגם ניפק את אחד הגיבורים האולימפיים הראשונים, ריי יורי שזכה בשמונה מדליות זהב.
  • ב-1906 היו משחקים אולימפיים "חצי רשמיים" שנערכו באתונה כדי לתקן את הרושם שעשו האולימפיאדות הלא מוצלחות ב-1900 ו-1904.
  • הדלקת הלפיד האולימפי התחילה רק ב-1928 ומסע הלפיד רק בברלין של 1936.
  • בלונדון של 1908 זכו הבריטים ביותר מדליות מאשר כל יותר המשתתפות יחדיו הרבה בזכות שיפוט ביתי ביותר.
  • מ-1912 ועד 1948 נערכו תחרויות אולימפיות בענפי אומנות כמו ארכיטקטורה, ספרות, ציור ומוזיקה.
  • גברים התחרו באתלטיקה בקרב עשרה וגם בקרב חמישה (כשג'ים ת'ורפ זוכה בשני הענפים באותה אולימפיאדה, 1912. לאחר מכן, בעיקר בשל גזענות, נשללו ממנו המדליות).
  • ריצת 800 המטר לנשים באמסטרדם 1928 הובליה לדיווחים (מוטעים אך משפיעים מאוד) על כך ש-"נשים לא מסוגלות לרוץ מרחקים כאלה".
  • הרצים הפיניים הגדולים ובראשם פאבו נורמי זכו בהרבה מדליות וחלקן במקצועות שמאז נמחקו מהתוכנית האולימפית כמו מרוצי שדה ומרוצים קבוצתיים.
  • ההפרדה למשחקי קיץ וחורף התחילה רק ב-1924.

האולימפיאדה שאירגנו הנאצים בברלין ב-1936 סימנה את סוף ההתחלה. אלו היו המשחקים האחרונים למשך 12 שנה, רוב ענפי הספורט כבר התייצבו על מתכונת שאינה רחוקה מאוד מזו הנהוגה בימינו.

הנאצים היו בין הראשונים להכיר בכך שלמשחקים האולימפיים יכולת השפעה מעבר לספורט. הם השתמשו במשחקים כמכשיר תעמולה ובכך יצרו ארוע שהיה לא רק ידוע לשימצה אלא גם פורץ דרך.

תור הזהב – לונדון 1948 עד מינכן 1972

לאחר 12 שנות ההפסקה שכפתה מלחמת העולם השניה, התקיימו המשחקים בלונדון. העיר שספגה הפצצות וטילים גרמניים במלחמה, התארגנה היטב למרות המשאבים המוגבלים ופתחה עידן מוצלח למשחקים. עד 1972 כמעט כל עיר שארחה את המשחקים תרמה לסימליות ולהרחבה של המפעל. במהלך 24 השנים הללו הצטרפו עוד ועוד מדינות למשחקים והוועד האולימפי הכיל יותר מדינות מאשר באומות המאוחדות.

במהלך 24 השנים הללו המתחרים באולימפיאדה היו אמורים להיות חובבים ולא מקצוענים. בעוד שרבים, בעיקר בגוש הסובייטי, לא עמדו בדיוק בהגדרה הזו, לא היתה דרישה מהותית לשנות זאת ולא היתה קריאה לאפשר למקצוענים להתחרות. הספורטאים קיבלו כדרישה הגיונית את העובדה שהם לא אמורים להרוויח כסף באופן ישיר. אבל, הרמה הספורטיבית היתה גבוהה, הגבוהה ביותר האפשרית. האולימפיאדה היתה המקום לקבוע בו שיאי עולם. ברומא קבע הרב אליוט את שיא העולם האיכותי ב-1,500, במקסיקו קפץ בוב בימון ל-8.90 ובמינכן נפל לאסה וירן בזמן ריצת  ה-10,000, קם, ושבר את השיא העולמי. פוסברי הגיע לתודעה העולמית לראשונה במקסיקו ושם גם ראינו 100 מטר בפחות מעשר שניות.

הנרטיב המרכזי שהניע את האולימפיאדות היה המלחמה הקרה. הכל פעם היה מאבק בין הגושים. למרבה הפליאה, ברוב המקרים, לא רק שהמאבק היה ספורטיבי אלא גם לא לווה בהרבה לאומנות. המשחקים האולימפיים סיפקו למעצמות כר למלחמה ללא הרוגים ובמידה רבה, ללא רגשות שנאה. לא ראו אז ספורטאים שעושים הקפת נצחון עם דגל המדינה.

ומעל לכל התפתחה התקשורת. בלונדון, אמצעי התקשורת העיקרי היה הרדיו ורוב העולם לא יכול היה לדעת על הארועים בזמן אמיתי. במינכן, שודרו כבר המשחקים בטלוויזיה להרבה מהעולם.

וכך, בשידור חי, הסתיימה לה התקופה. התקפת הטרור על המשלחת הישראלית לא סיימה את תור הזהב אבל היתה סמל נורא לכך שמשהו נשבר. לאחר מינכן, המשחקים אף פעם לא יחזרו להיות כפי שהיו בעבר. לאחר מינכן החלו לצוץ בעיות ותופעות שלא היו בתור הזהב. האולימפיאדות הגדולות באמת, כבר היו כולן, לדעתי, בעבר.

ובהמשך: שתי התקופות הנותרות: תנועת החרם והטלוויזיה האמריקאית.

המשחקים האולימפיים – ארבע תקופות (חלק א')

תעודת זהות – גילרון צבקביץ

מאת: בני נוה

גילרון צבקביץ

גילרון צבקביץ

מאמן: רוגל נחום

אגודה: הפועל אורן השרון
שנת לידה: 1995
מקצוע עיקרי: קפיצה לרוחק
שיא אישי: 7.45 (2015), מקום 13 בכל הזמנים.

תארים באליפויות ישראל :

2011- מקום שני  באליפות ישראל לקדטים
2012 – מקום שני בקדטים ברוחק וב- 110 משוכות.
2013 – מקום שני באליפות ישראל לנוער ומקום ראשון באליפות המכביה לנוער.
2014 – מקום ראשון באליפות ישראל לנוער.

השתתפות באליפויות גילאים בינלאומיות:

קריטריון רלבנטי לשנתיים הקרובות – אליפות אירופה גילאי 22 , 2017 –  7.55 מ' (משוער)
יעד לשנה הקרובה: לקבוע כבר השנה את הקריטריון המשוער לאליפות אירופה עד גיל 22 .
יעד לטווח רחוק: לייצג את ישראל באליפות אירופה לבוגרים.

התקדמות ברוחק

שנה תוצאה
2011 6.21
2012 6.31
2013 7.18
2014 7.32
2015 7.45

ב- 18.5.2013 ביצע גילרון צבקביץ את אחד השיפורים הגדולים ביותר שנראו בארץ בקפיצה לרוחק כשקפץ ל- 7.18 ושיפר את שיאו בלא פחות מ- 59 ס"מ.  האסוציאציה של בני גילי למשמע שיפור כזה היא כמובן השיא המיתולוגי של בוב בימון ב- 1968 – 8.90 ששיפר ב- 55 ס"מ את השיא הקודם.
אומנם צבקביץ עוד רחוק מהרמה הזו ואפילו משיא ישראל, אבל הוא בהחלט עמד במשימה הלא פשוטה של המשך שיפור התוצאות כפי שניתן לראות בטבלה, אם כי הקצב יותר אטי.
את הקפיצה הגדולה שלו, תרתי משמע, ניתן לייחס למעבר שלו להתאמן אצל רוגל נחום.
צבקביץ משרת בגלילות כספורטאי מצטיין ולדבריו יש לו מפקד מדהים שמאפשר לו להתמקד באתלטיקה.

תעודת זהות – גילרון צבקביץ

תעודת זהות – נרי גטריידה

מאת: בני נוה

 

נרי גטריידה

באדיבות Sportpic
באדיבות Sportpic

מאמן: רפי גרודצקי
אגודה: הפועל חולון
שנת לידה: 1995
מקצוע עיקרי: 800  מ'
שיא אישי: 2:11.89 (2015), מקום 24 בכל הזמנים.
שיאים אישיים במקצועות אחרים: 1,500– 4:43.47.

תארים באליפויות ישראל :

2014 – סגנית אלופת ישראל – 800, אלופת ישראל לנערות ב- 800, שלישית במרוצי שדה לנערות.
2013 – אלופת ישראל לנערות ב- 800 ו-1,500.
2012 – אלפות ישראל לקדטיות ב- 800, 1,500 ומרוצי שדה.
2011 – אלופת ישראל לקדטיות במרוצי שדה.
2010 – אלופת ישראל לקדטיות ב-800 ו- 1,500. אלופת גילאי 15 ב- 600, 1,000 ומרוצי שדה.
2009 – קדטיות – שניה ב- 1,500, שלישית ב- 800. גילאי 15 – אלופת ישראל ב- 600,1,000 ומרוצי שדה.

 

השתתפות באליפויות גילאים בינלאומיות:

קריטריון רלבנטי לשנתיים הקרובות – אליפות אירופה גילאי 22 , 2017- 2:08.00 (משוער)
יעד לשנה הקרובה: לרדת מ- 2:10 ולהתקבל לקולג' בארה"ב.
יעד לטווח רחוק: קריטריון אליפות אירופה עד גיל 22.

גרף התקדמות ב- 800

שנה תוצאה
2010 2:18.34
2011 2:20.05
2012 2:16.82
2013 2:24.05
2014 2:14.97
2015 2:11.89

 

לפני חמש שנים בתקופה של שממה גדולה בגילאים הצעירים ב- 800 מ' בנות קבעה נרי גטריידה תוצאה נאה של 2:18.34 שהספיקה לה להיות כבר בגיל 15 אלופת הקדטיות (באותה תקופה ילדות בנות 15 יכלו להשתתף באליפות הקדטיות). נדמה היה שסוף סוף נמצאה רצה מוכשרת שתתקרב לרמה שהציגו רצות צעירות בשנות ה- 70 וה- 80, אך המציאות הייתה פחות מוצלחת. ההתקדמות היתה איטית יותר ובגיל 18 אף נרשמה נסיגה גדולה. למעשה, לא מעט אנשים באתלטיקה ,ואני ביניהם, חשבו שהקריירה שלה גמורה.

גטריידה, שהתאמנה עד אז בהדרכת אהרון שבתייב במכבי חיפה, התגייסה לצבא והחליטה לעבור לאזור המרכז, להצטרף להפועל חולון ולהתאמן בהדרכתו של רפי גרודצקי.

התוצאות לא אחרו לבוא, בניגוד לאתלטים רבים שהגיעו לשיאם באליפות ישראל, גטריידה בנתה את העונה כך שתגיע לשיאה בתחרויות בחו"ל ואכן קבעה את שיאיה האישיים בשנים אלו בתחרות בנינוב, בלגיה בתחילת אוגוסט.

למזלה של גטריידה יש השנה התקדמות גדולה ריצה זו ויש סיכוי טוב יהיו לה יריבות איכותיות גם בתחרויות בארץ.

תעודת זהות – נרי גטריידה

המשחקים האולימפיים – אולי די?

מאת: אילן זיסר

החינוך הספורטיבי שלי נעשה על ברכי ספר אחד. "המשחקים האולימפיים" של עמנואל גיל היה שער הכניסה שלי לעולם שלא הכרתי קודם. קראתי את הכרך העבה בשקיקה. אף פעם לא מההתחלה עד הסוף. הייתי פותח אותו במקום אקראי ומחפש משהו מעניין. הספר יצא לאור ב-1976 ומינכן היתה האולימפיאדה האחרונה שתוארה בו. מאוחר יותר יצאה תוספת, רק עבור מונטריאול. יותר לא היו עידכונים.

מהספר למדתי על נורמי, ריטולה, וירן (עוד לפני הכפול השני ב-1976), אל אורטר, וילמה רודולף, ארמין הארי, זאטופק ועוד ועוד. הרשימה כאן מקרית ואם הייתי כותב בשעה אחרת, היתה שונה. היו גם גיבורים שלא מתחום האתלטיקה אבל מלכת הספורט היתה מרכז הספר וכל אולימפיאדה התחילה בהם, לפחות בספר. כל כך אהבתי את אותו עד שמצאתי בו עשרות טעויות דפוס קטנות. ריכזתי אותן ושלחתי את עמנואל גיל בעצמו. הוא ענה בעצמו, הודה לי בכל לב והבטיח לשלב את התיקונים במהדורה הבאה שכלל אינני בטוח שיצאה אי פעם.

והיה גם באד גרינספאן. בימי שלישי בשש בערב הייתי מחכה ל-"מהר יותר, גבוה יותר, חזק יותר" בטלוויזיה.  בפעמים שהיה לי מזל, הקרינו פרק מהסדרה של גרינספאן על המשחקים. בדרך כלל קראו לזה "16 ימים של תהילה". אלו היו סרטים על רגעים בתולדות המשחקים האולימפיים. הקול הסמכותי והנעים  לימד אותי על שלל דברים ומכולם השפיע עלי הסיפור על הרץ שהגיע אחרון במרתון במקסיקו. רק עשרות שנים יותר מאוחר, יוטיוב איפשרה לי לראות את הסרט על ג'ון סטיבן אקוורי בשנית. כאשר גרינספאן מת לפני מספר שנים, ראשית התפלאתי על כך שהוא היה עדיין בחיים אבל לאחר מכן הרגשתי את הצער שאנו מרגישים כאשר אנו מבינים שאפילו הנוסטלגיה מתרחקת מאיתנו.

עד היום אני יכול לצטט את הרשימה של האולימפיאדות שהיו (אם כי נחלשתי קצת בשנות העשרים ולפעמים אני צריך לרמות שם) ולומר איזה דבר או שניים לפחות על כל מהדורה. מדי פעם אני חושב על המשחקים הגדולים מכולם ומגיע למסקנה שאני לא מסוגל לבחור בין הלסינקי, רומא ומקסיקו. פעם ספרתי בכמה ערים אולימפיות הייתי והייתי מתרגש לקראת ביקור באחת שלא הייתי בה קודם.

והיו המשחקים עצמם. את מינכן לא ממש ראיתי. אני זוכר רק את ההלם מהטבח אבל לא את קורבוט, ווטל, ספיץ, את גמר הכדורסל המופרע או את פרנק שורטר. ב-1976 התחילה הטלוויזיה הישראלית לשדר קצת וראיתי כל מה שאיפשרו לי למרות הפרשי השעות. במוסקבה היה חשש שלא ישודר דבר כי לא היינו שם אבל בכל זאת שידרו לא מעט. לאחר מכן כבר שידרו הרבה ועד סוף האלף ראיתי כמעט הכל, לפחות ברמה הישראלית.

עם השנים הרגשתי שהעניין שלי במשחקים עצמם נחלש. תחילה תרצתי את זה בחיים עצמם. צריך לעבוד, לפרנס, לגדל ואין זמן להקדיש לצפייה רצופה במשחקים. אבל, מאוחר יותר, הבנתי שזה לא רק אני. המשחקים האולימפיים איבדו הרבה ממה שהיה להם ויתכן שכבר זה לא יחזור.

ניסיתי להבין מה קרה. מדוע המשחקים בבייג'ין או בלונדון (2012) לא מצליחים להשפיע עלי כמו אלו שהיו בשנות החמישים, השישים והשבעים? הגעתי לכמה מסקנות. הן כמובן אישיות לחלוטין אבל אולי יעניינו גם אחרים.

אכתוב אותן כאן, בקרוב, בשורת מאמרים קצרים.

 

המשחקים האולימפיים – אולי די?

תעודת זהות – עומר אלמוג

מאת: בני נוה

עומר אלמוג

מאמן: אמיתי אלמוג
אגודה: מכבי ת"א
שנת לידה: 1994

מקצוע עיקרי: 1,500 מ'
שיא אישי: 3:46.91 (2015), מקום 17 בכל הזמנים.
שיאים אישיים במקצועות אחרים: 800 – 1:53.35, 3,000 – 8:18.27, 10,000 – 30:32.89.

תארים באליפויות ישראל

2015 – אלוף ישראל ב- 1,500.
2014 – מקום שני באליפות ישראל – 1,500.
2012-13 – אלוף ישראל לנוער ב- 800 ו- 1,500 ומקום שני במרוצי שדה לנוער.
2011 – אלוף ישראל ב- 800 ומרוצי שדה לקדטים ומקום שני ב- 1,500.
2010 – אלוף ישראל ב- 1,500, 3,000 ומרוצי שדה.
2009 – מקום שלישי באליפות קדטים ב- 1,500. אלוף ישראל לגילאי 15 ב- 2,000 מ' ומרוצי שדה.

השתתפות באליפויות גילאים בינלאומיות: משחקים אולימפיים לנוער 2012 – 1,500 מ'.
קריטריון רלבנטי לשנתיים הקרובות – אליפות אירופה 2016- 3:40.50
יעד לשנה הקרובה: לעבור בהצלחה את שלה ההסתגלות למכללה ולמזג האוויר השונה ולהתקדם.
יעד לטווח רחוק: אליפות אירופה ושיא ישראלי.

התקדמות ב- 1,500

שנה תוצאה
2011 3:59.29
2012 3:53.82
2013 4:04.40
2014 3:51.22
2015 3:46.91

עומר משתתף במרוצי כביש מגיל 9 וכמעט תמיד ניצח בקטגוריה שלו. הוא החל ממרוצים לק"מ או 2 ק"מ ובהמשך עבר ל- 5 ק"מ. בגיל 12 החל להתחרות גם על המסלול.

הפריצה המשמעותית שלו קדימה הייתה כשקבע בגיל 18 תוצאה די נדירה בארץ לגילו – 3:53.82, אך בשנה שלאחר מכן הוא נפצע ונסוג משמעותית. עומר התגבר על הפציעה ובשנתיים האחרונות חזר למסלול התקדמות.

אביו אמיתי, בעברו רץ מרתון של 2:26 מאמן אותו כל השנים. למרות שעומר אוהב לרוץ ריצות ארוכות ואף השתתף בלא מעט מרוצי 10 ק"מ ופעם אחת גם חצי מרתון, בשלב הזה הוא מתמקד במרחקים הבינוניים.

בינואר יתחיל את לימודיו במכללת אייווה בארה"ב. בשבועות הקרובים ישהה במחנה אימונים בניו מקסיקו. עומר מקווה שיריבי האימון הרציניים שלו (רצים של 29 דקות ל- 10 ורץ של 1:48 ל- 800) , יחד עם התחרויות האיכותיות שצפויות לו, ימשכו אותו לשיאים חדשים.

תעודת זהות – עומר אלמוג

מי ייצג אותנו באליפות אירופה 2016?

מאת: בני נוה

פורסם לראשונה: 2 בנובמבר 2015

מגרש המשחקים האמיתי של האתלטיקה הישראלית הוא אליפות אירופה. לאולימפיאדה או אליפויות העולם הסיכוי להגיע קטן יחסית . למעט המתאזרחים, דימה קרויטר ומוגס טסמה, יש אולי 2 אתלטים בעלי סיכוי  להגיע לריו .

לעומת זאת, באליפות אירופה יש סיכוי ליותר אתלטים וזה מבחן אמיתי לעומק של האתלטיקה שאינו נובע מכמה כישרונות של פעם בדור או עולים חדשים שהגיעו כבר כבוגרים ברמה גבוהה או מתאזרחים.

בטבלה המפרטת את מס' האתלטים שייצגו את ישראל באליפות אירופה . לא כללתי  מרתוניסטים כי בחלק מהמקרים הם נשלחו כנבחרת ללא השגת קריטריון אישי.

ההגדרה "גדלו כאן" מתייחסת לאתלטים שנולדו כאן או עלו לארץ לפני גיל 18 .

עולים ותיקים – ספורטאים שעלו בשנות ה- 90 אחרי גיל 18 כשהם כבר ברמה בינלאומית בינונית ומעלה. יש לציין שעם צמצום העלייה ממדינות חבר העמים לפני כ- 15 שנה אין לנו יותר עתודות מכיוון זה .

"ליגיונרים" – אתלטים יהודים מארה"ב שנרשמו כעולים חדשים על מנת לייצג את ישראל, אך לא חיו בארץ (עמרני, שוורץ ומונדשיין).

 

מס' משתתפים באליפות אירופה (לא כולל מרתוניסטים גברים)

 

שנה מס' אתלטים מהם גדלו בארץ הערות
1990 3 3  
1994 7 4 כולל 3 עולים חדשים
1998 6 4 כולל 2 עלים חדשים
2002 14 8 כולל 6 עולים חדשים ונבחרת שליחים
2006 9 5 כולל 4 עולים ותיקים
2010 10 6 כולל עולה ותיקה אחת ו- 3 "ליגיונרים"
2012 10 6 כולל 2 "ליגיונרים"
2014 6 4 כולל 2 מתאזרחים
2016* 10-16 7-13 מהם 3 בריצת 10,000!!!!

 

* תחזית ל- 2016 על בסיס אתלטים שכבר קבעו השנה את הקריטריון  (בהנחה שיחזרו עליו בשנה הבאה) ואתלטים שיש סיכוי שיגיעו אליו.

 

ניתן לראות ששנת 2002 היתה שנת השיא גם בייצוג הכללי וגם ביצוג של אתלטים בגדלו בארץ. הדבר נבע משילוב חד פעמי של הבשלת הרבה עולים חדשים שהיו בתקופת שיא שלהם ודור מוכשר מאוד של צעירים, כולל 4 ספרינטרים שהצטרפו לאלכס פורחמובסקי בשליחים.

נכון להיום ישנם בנוסף למתאזרחים 7 אתלטים שקבעו את המינימום לאליפות אירופה  : דימה קרויטר, אולגה לנסקי, מעין שחף, אנסטסיה מוצ'קייב, איימרו עלמיה, גירמה אמרה ודמקה טשאלה. את הקריטריון ניתן לקבוע החל משנת 2015, כך שתאורטית כולם יוכלו להשתתף, אך ברור שהם יהיו חייבים בהוכחת יכולת בשנה הבאה ויידרשו לחזור על הקריטריון או לפחות להיות מאוד קרובים אליו. אי לכך לא ניתן לומר בביטחון שכל ה- 7 אכן ייצגו אותנו.

אם בוחנים את תוצאות האתלטים האחרים בשנתיים האחרונות, הרי שעל הנייר יש 6 אתלטים שנמצאים בטווח סביר של 50 נקודות דירוג בינלאומי מהקריטריון (לדוגמא – 15 מאיות ב- 100 מ' גברים או 3.7 שניות ב- 1,500מ').

 

טבלת מועמדים פוטנציאליים לאליפות אירופה 2016

שם מקצוע קריטריון שיא אישי מרחק בנקודות הערות
אמרי פרסיאדו 100 10.38 10.47 29  
מאור סגד 400 מש' 51.15 51.57 28  
מוקט פטנה 800 1:47.60 1:48.68 32 הושג ב- 2014
ימר גטהון 1,500 3:40.50 3:42.40 26 הושג ב- 2013
נועם נאמן 3,000 מכ' 8:37.50 8:38.15 3 הושג ב- 2014
תום יעקובוב משולשת 16.55 16.25 32  

 

הטבלה היא כמובן תאורטית. יש לקחת בחשבון שמאז פציעתו בסוף 2013 לא הצליח גטהון לחזור לכושרו הטוב ב- 1,500 גם אם שבר שיאים אישיים ב- 10,000 וחצי מרתון. מוקט פטנה שנפצע ב2015 לא ירד השנה מ- 1:50 ונועם נאמן רחוק מכושרו הטוב עקב פציעה מתמשכת. נקווה שהשנה יחלימו ויחזרו לשיא כושרם.

בנוסף קיים סיכוי תאורטי לרביעיות הנשים והגברים ב- 100 מ' שליחים לעמוד בקריטריון של מקום 16 באירופה. בהנחה שהרמה לא תשתנה השנה באירופה, הרי ששיפור של 6 עשיריות לתוצאת השנה (אצל הנשים זה גם שיא ישראלי) תספיק בשביל זה.

על פניו מסתמנת אפשרות שהייצוג באליפות אירופה יהיה הגדול ביותר בעשור האחרון ועם השליחים יתכן שגם הגדול ביותר אי פעם.

מי ייצג אותנו באליפות אירופה 2016?

האם יש טעם לפרויקט שליחים ושליחות?

מאת: בני נוה

פורסם לראשונה: 26 באוקטובר 2015

לאחרונה התקיים דיון בוועדה המקצועית לגבי הקמת פרויקט שליחים. למיטב ידיעתי טרם התקבלו החלטות, אם כי הבנתי שיש גישה חיובית לפחות לגבי חלק מהמקצועות.

אנסה להציג כאן עמדה לגבי הכדאיות של פרויקט כזה לגבי 3 קבוצות שליחים: 100 נשים וגברים ו- 400 גברים. לגבי 400 נשים אין כלל מקום לדיון משום שהתוצאה הטובה ביותר השנה עמדה על 3:45.40, 9.6 שניות לאט יותר מהתוצאה ה- 16 באירופה השנה ולכן אין כל סיכוי לצמצם פער זה.

מדוע להקים פרויקט שליחים?

יש טעם להקים פרויקט כזה רק אם יש סיכוי להעפיל לאליפות אירופה בטווח של 3 השנים הקרובות. ההתייחסות השלי היא לשלוש שנים כי במקרים בהם יש לכאורה עתודה של רצים/ות צעירים שיתכן שתבשיל בטווח של 3 שנים, יש מקום להשקיע בהם. על מנת להגיע לאליפות אירופה יש לקבוע את התוצאה ה- 16 באירופה באותה שנה.

 

בדקתי את התוצאות השנה בארץ מול התוצאה ה- 16 השנה באירופה. על מנת לוודא שלא מדובר בשנה חלשה במיוחד באירופה שאינה מייצגת, בחנתי גם את התוצאות בשנים 2012-2014 ומצאתי שאצל הגברים הן היו איטיות יותר ואצל הנשים המקום ה- 16 בשנים אלה היה מהיר בכ- 5 מאיות בלבד, כך שניתן להתייחס ל- 2015 כשנה מייצגת.

 

המקצוע תוצאה 16 באירופה 2015 תוצאת שנה בישראל פער
100 גברים 39.67 40.25 58 מאיות
100 נשים 44.68 45.23 55 מאיות
400 גברים 3:08:01 3:11.09 3.08 שניות

 

לכאורה, על פי טבלה זו בלבד נראה שיש הגיון בפרויקט שליחים לגברים ונשים ב- 100 מ'. זאת בהנחה שאימונים אינטנסיביים של ההחלפות יכולים להניב שיפור של עד חצי שניה ובנוסף , עצם קיום הפרויקט יאפשר לפחות לחלק מרצי הרביעייה לשפר את שיאיהם. כאן אני סבור שיש להכניס עוד נתון חשוב והוא קיומה של עתודת רצים. הסיבה שיש צורך בעתודה היא שיתכן מצב של פרישה או פציעה של אחד או 2 מחברי הרביעייה במהלך העונה. את עומק העתודה אני מגדיר כדלהלן:

  • 100 מ' – 2 רצים/ות שנמצאים בטווח של עד 2 עשיריות מהרץ הרביעי באיכותו ברביעייה הנוכחית ונמצאים בתקופה של התקדמות. אלמנט ההתקדמות הוא חשוב משום שאין טעם להסתמך על רץ שנמצא מעבר לשיאו.
  • 400 מ' – 2 רצים שנמצאים בטווח של עד שנייה מהרץ הרביעי ונמצאים בתקופה של התקדמות.

על פי קריטריונים אלה נראה שיש עדיפות בולטת לרביעיית הנשים ב- 100 מ'. הרביעית ברביעיית הנשים קבעה השנה את השיא הישראלי הייתה דקלה גולדנטל ששיאה האישי עומד על 12.31. בנוסף יש עוד 5-6 רצות מחליפות: ריטה פוגרלוב – 11.99, גל קדמון ונועה ברליאה 12.30, לורל גרינהולץ – 12.35, נעה מאור – 12.41 ואולי גם ויקטוריה צ'יסום – 12.04, אם יצליחו לאזרח אותה. חשוב גם לציין שכאן מדובר גם בפרויקט לטווח ארוך, משום שחמש מתוך הרצות הן בנות 15-18.

אצל הגברים הרביעי ברביעייה הוא עמית כהן עם 10.69 כאשר יש רק 2 מחליפים פוטנציאליים – עמרי הרוש – 10.67 ואמיר דאי – 10.74. הבאים בתור הם 2 נערים בני 18: ערן סיבוני- 10.93  ונדב הדס – 10.97. אי לכך זו לדעתי העדיפות השנייה.

בריצת ה- 400 התוצאה שהושגה השנה לא משקפת את הפוטנציאל משום שחי כהן ואביב דיין שהשתתפו ברביעייה קבעו השנה תוצאות חלשות בהרבה מיורי שפסאי ואיתי שמיר. על מנת להשיג תוצאה של 3:08 יש צורך ברביעייה שזמנה הכולל הוא פחות מ- 3:10.5. בתקווה שסנפורד ימשיך להפגין רמה של כ- 45 שניות הרי שיש צורך ששפסאי וסגד יקבעו 48 נמוך ושמיר 48 גבוה. זה בהחלט אפשרי אם שפסאי יתאמן לאורך כל השנה ואם סגד יתרגם בריצה זו את השיפור שהשיג במשוכות וב- 200 מ'. הבעייה המרכזית היא שאין כלל מחליפים. דיין וכהן לא ירדו מ- 50 שניות וגם מוקט פטנה לא היה במיטבו השנה.  סיבה נוספת לבעייתיות במקצוע זה היא שסגד יהיה רוב השנה במכללות ולא יוכל לקחת חלק בפרויקט. לכן נראה לי שפרויקט לרצי ה- 400 הוא בעדיפות נמוכה אם בכלל.

מה צריך לכלול פרויקט כזה?

מעבר לאימוני החלפות שחשובים בעיקר ב- 100 מ', חובה לדעתי לבנות מעטפת שתכלול גם מעטפת רפואית ומסגרת אימונים מסודרת, כולל מחנה אימונים, אבל גם תגמול כספי לאתלטים אחרי צבא. ללא זה יהיה קשה ליצור אצלם מחויבות מלאה, נקייה מאילוצי עבודה.

האם יש טעם לפרויקט שליחים ושליחות?